משפחתולוגיה טעונה קשה לכולם,
אבל אם את ענקית (בגוף),  או מרגישה כך זה קשה הרבה יותר.

תחשבי על זה:
קשה למצוא בגד נוח שיושב יפה, עוד יותר אחד שמסתיר.

אם הכיסא לא יציב מספיק,
את יושבת באי נוחות, בסכנת נפילה,
אם יש ידיות ואת ממש ענקית,
אז או שאת לא נכנסת בכיסא,
או שזה לוחץ על הירכיים וכואב,
ואת לא ממש יכולה לקום כי הכיסא קם איתך.
אם הכיסא לא מרופד, הישבן ממש כואבוהקצה חותך את הבשר בירך,
ועוצר את הדם (הרגליים נרדמות),
ברוב המקרים השאירו לך מקום כמו לאחרים,
ולפעמים גם הרגל של השולחן ממוקמת שם,  לה- -ר-גיז…

שמת לב פעם שאנשים גדולים לא ממש יכולים להצמיד את הזרוע לגוף?
אם את לא מכירה את הבעיה מקרוב,
סביר להניח שלא חשבת שאדם שמן צריך יותר מקום לידיים.

שמת לב פעם כמה עיניים נמצאות בצלחת של אורחים ענקים?
והפה לא מאחר להשתתף: "מה עם הדיאטה?"
מה?  את אוכלת …?
הפחד משתק הרבה ענקיות שנוטות לא לאכול בפומבי
ובכך מפסידות את ההנאה שכרוכה בלאכול מאכלי חג אהובים.
היא תאכל מעט ובריא,
תוותר על העוגה כדי לחסוך את הבושות,
ותחכה שהסיוט יסתיים.
היא כבר תזלול כשאף אחד לא יראה.

אני אישית אוהבת להפוך את היוצרות.
אם מישהו מעז להעיר משהו,  אני מנטרלת.

לשאלה:  מה עם הדיאטה?
אני ממליצה על התשובות הבאות:  איזו דיאטה?  את/ה בדיאטה?
הכי אני אוהבת: "מה?  את מנסה לומר לי שאני שמנה?"
ומצרפת לשאלה הבעת פנים מופתעת לחלוטין.
התגובות מצחיקות.
יש מי שעונים בהתרסה:  כן!! (נשים…  נשמות טובות פולניות כולן)
ואפילו ממשיכים לנאום חוצב על נזקי עודף המשקל,
ויש מי שחשים נבוכים ולא מבינים איך נקלעו לפינה הזאת.
אני נוטה לחייך לשתי התשובות.
למעשה,  למעט עודף המשקל,
אני בריאה יותר מרובם (שמתמודדים עם כולסטרול,  סוכרת ולחץ דם גבוה).

מישהי אמרה לי היום:
"אני לא מבינה למה מבזבזים זמן על המנות הראשונות,
צריך להתחיל ישר עם העוגות!" –  מזדהה?

אז תהיי מארחת מתחשבת אם יש בין המסובים ענק או ענקית.

דאגי לכיסא רחב, יציב ומרופד ללא ידיות,
השאירי  יותר מקום ליד השולחן
(בהתאם לממדים, המרפקים רחוקים מהגוף
ולרוב יש צורך להשעינם על השולחן –  מקום של 1/2 אדם מכל צד עוזר),
להושיבה בראש השולחן פותר את הבעיה הזאת מבלי לאבד מקום ישיבה.

ענקיות יודעות להתענג על אוכל,  יותר ממך.
גם היא כמוך,  המתינה לסדר שנה שלמה,
אוהבת את מאכלי החג ומחכה ליהנות מהם.
היא תעריך פחות הערות ופחות מבטים.

אז תהיי נחמדה,  גם אם את לא המארחת.

מותר ורצוי לתת לאישה שמנה מחמאה.
אם תאמרי לה שהיא יפה,  היא תרגיש נלעגת.
היא לא מרגישה יפה ולא יכולה לראות את זה כאמת.
עם זאת, את יכולה לומר כל דבר אמיתי אחר:
"אוהבת את הצבע, טוב לך לפנים",
"המחשוף הזה מחמיא לך",
"התאפרת מקסים!  מבליט את העיניים היפות שלך",
"אוהבת את התספורת / צבע השיער",
כמו גם מחמאה על תכשיט, נעלים או העור בפנים.
צייני מה שמצא חן בעינייך באמת.
אמרי רק אמת או אל תאמרי כלום.
מחמאה אמיתית תעודד נינוחות והרגשה טובה.
אם היא ירדה במשקל –  פרגני לה,
זה יעזור לה להמשיך במה שהיא עושה.
אם היא עלתה, ואם את יכולה לפנות מקום בליבך,
שאלי אותה על חייה,
היא עברה תקופה קשה כזאת או אחרת

עודף משקל הוא בעיה שקשורה לתחושה של חוסר באהבה.
ע"י דאגה לפרטים הקטנים את גורמת לאורח או האורחת שלך
להרגיש נינוחות לא צפויה.
את יכולה לתת להם חוויה שהם לא ישכחו.
כי אנשים לא שוכחים איך גרמת להם להרגיש.

הרבה לפני ליל הסדר מתחילה החרדה מהאירוע
והיא משאירה סימנים שלעיתים לוקח להם שנים להחלים.
הדיון על ליל הסדר מתחיל קצת אחרי ראש השנה אצל המקדימים, 
ואחרי חנוכה או פורים אצל המאחרים:

איפה נעשה את הסדר?  את מי נזמין?  את מי לא?
מי אהוב?  מי לא?  מי מעצבן?
אל מי אנחנו מתגעגעים?
אם את רווקה,  אימא לא תוותר לך על נוכחותך,
אם את בזוג – לפני הנישואין או אצל זוגרים,
לפעמים זה אומר שאתם נפרדים,
את עם משפחתך והוא עם משפחתו. 
אחרי האוכל אתם יכולים להיפגש…
אם את נשואה, המאבק של אצל המשפחה של מי תהיו, 
אם לא הוכרע בתחילת נישואיכם נעשה קשה
ככל שאחד הצדדים מרגיש מקופח יותר.
אחרי גירושין, יש מאבק על היכן הילדים
או סוג של עצב שמלווה אותך כשהם 'איתו'.

הכל מתחיל ברשימה שהכינה מנהלת הסדר,  

בדרך כלל המארחת או מי מטעמה:

המארחת של הסדר המשפחתי שלנו התקשרה לתת לי את המשימה שלי:

גם אני…  
לכן, כשאני מכינה לעצמי,

אם זה לצד מנה בשרית, זו התוספת היחידה למעט אולי סלט.

פעמים רבות זה כל  המנה.  למשל:

אני לוקחת תפוחי אדמה, שופכת עליהם טחינה גולמית
ואוכלת עם סלט או ירק חתוך.
 

או… אבל אל תעשו את זה בבית…
לוקחת תפוחי אדמה בקערה ומניחה עליהם 2-3 כפיות של חמאה מלוחה.
חחח אין לי כולסטרול וממילא שומנים על הגוף מגיעים מפחמימות,
לא מחמאה ועוד פחות משמן זית.
אז כשאני אוכלת עם חמאה,
אני לא מקלקלת את זה עם שומדבר אחר מלבד לפעמים ירקות נוספים בתבשיל המקורי.
מה שמשדרג תפוחי אדמה לבד זה: קישואים, דלעת, בטטה ובצל שהולך עם כל תבשיל.

אם אני שוכחת מכל העצות שאני עומדת לתת
(ורוב הפולניות שוכחות שיש עוד אוכל),
אני לוקחת בחשבון שכל אחד,
אם הוא לוקח רק מנה קטנה יאכל 5-6 תפודים קטנים.

תורך לארח או שאת בתפקיד כל שנה. 

לבקש שאחרים יכינו חלק מהמנות כבר הפך לתרבות
(מלבד אלו שעדיין מתעקשות להכין הכל לבד).

אני מתארת ארוחה לכמות גדולה,  מעל 20  סועדים כי אז התופעה בולטת יותר,  

אבל העקרונות דומים גם למספר סועדים קטן יותר.

בואי נתחיל לתכנן….  מה צריך?

תוך כדי הסדר:

מצות – יש מעט שמשולבות בסדר,  ומכל המצות שאנשים אוכלים "עד האוכל" נתעלם! 
לא סופרים את חרוסת – להכין הרבה!  כולם אוהבים

יין / מיץ ענבים –  זה חלק מהטקס ולכן גם לא נספור.

רק לידיעתך,  הקלוריות שנאכלו עד כה, 
ובחלק מהמקרים גם הכמויות יכולים להיחשב כארוחה. 

אבל זה הטקס ועוד לא התחלנו לאכול.

מה תגישי לארוחה?

אני באה מבית אשכנזי,  לא מכירה את המטבחים האחרים,

אנא השלימי את המזונות המדויקים של משפחתך  🙂

אל המצות מצטרפות הלחמניות עתירות השמן והמצה-ברייט המטוגנת  

מנה ראשונה מתחילה עם הביצה הקשה ומי המלח
בדרך כלל מקפידים שתהיה לפחות ביצה קשה אחת לסועד,
יש מי שמכינים יותר,  וגם סלט ביצים ליד.

המנה הראשונה מתנפחת לכבד קצוץ, סלטים מסוגים שונים
כל אחת מתהדרת בווריאציה שלה על ירקות, דגים, (גפילטעפיש, דג בתנור), חזרת ועוד.
בשלב הזה אני כבר מלאה.  אבל האוכל ממשיך לזרום!

מנה שנייה: 

מרק עוף עם תוספות ייחודיות: איטריות מביצה, קניידלעך, קייזל’ה (אני קוראת לו: העוגה של המרק)
לצד התוספות הרגילות: תפוחי אדמה מבושלים, ירקות מהמרק, שמיר.

אצלנו במשפחה יש גם בורשט רומני – חמיצה (מרק סלק חמצמץ)
שאימא שלי מכינה רק פעם בשנה,
גם הוא מקבל את התוספות וטוב במיוחד עם מצה שבורה בפנים.

שימי לב שמגוון המנה הראשונה עבר מזמן ארוחה שלמה בארוחת שבת רגילה.

המרק של פסח מלא באוכל יותר מכל מרק אחר באמצע השנה

המרק של ליל הסדר –  ייחודי בתוספות שלו
ולכן אני לא מוותרת אבל לוקחת מנה צנועה וסמלית.

בשנים האחרונות אני מדלגת על המנה האחרונה
למעט דברים ממש מיוחדים (אם העין קולטת אותם)
וגם מהם אני לוקחת כזית.

כשאני חושבת על ליל הסדר בילדותי,
שהיה הרבה יותר צנוע במבחר שהוצע לסועדים,
איך התמלאנו במצות במהלך הסדר,
ואכלתי יותר מצלחת מרק אחת,
ואימא לא ויתרה לי על מנת הבשר,
אני תוהה איך יכולתי לאכול כל כך הרבה.
 

הפחד ש  "אנשים לא יהיו רעבים" הפך את המנה העיקרית לאוסף שיכול למלא שולחן בכמה ארוחות:

כמה סוגי בשר, כמה פשטידות, כמה תוספות.

אני אישית מסרבת לכל ההמלצות על המנות הנהדרות וגג לוקחת ביס כשלא מוותרים לי.

מצחיק איך כולם אומרים שאני צריכה דיאטה אבל לא מאפשרים לי לוותר על אכילה
בעיקר מהפחד שיישאר להם למשך השבוע יותר אוכל ממה שהם מסוגלים לאכול.  
אחרי הסעודה מתחיל מסע השכנוע:  קחי קצת מזה… ומזה…  שיהיה לך 🙂

פסח,  ארוחה חגיגית,  אי אפשר בלי העוגות והקינוחים,
שאמנם חסרים קמח אבל עשירים בשוקולדים ובקצפת.

ושוב,  אלו עוגות של פעם בשנה, מי יוותר?  
כמה עוגות את חושבת שצריך?  
אצלנו יש בדרך כלל לפחות 5, לפעמים יותר.

עם השנים, למדתי לצאת מהסדר פחות נפוחה.  
אני בוחרת בעדינות מה לאכול, ועל מה לוותר.

ממעיטה מאוד במצות במהלך הסדר,
אוכלת יותר מהחרוסת
(אחרי שטעמתי והחלטתי שהיא ממש סוף הדרך),

וגם שותה פחות,  הרבה פחות ממה ששתיתי בילדותי.  
כילדה שתיתי יין.  היום אני מעדיפה את מיץ הענבים.

האהבה הגדולה שלי בליל הסדר זו המנה הראשונה וצלחת המרק

כאן אני עוצרת.

מוותרת על "המנה העיקרית"  ועדיין מרגישה מלאה יותר מהרגיל.

במהלך הפסח אני אוכלת אוכל רגיל.  
כיון שאני לא מרבה בלחם במהלך השנה, 
אני יכולה ממש להמעיט במצות בחג.

קינוחים ועוגות?

ההפסקה מאפשרת לי לבחור בקפידה עוגה מנצחת
ולהתפנק על 2-3 חתיכות

אז…

כשאת מתכננת את התפריט,  תבלמי את עצמך.

הימנעי מלהיסחף יותר מדי כי את עושה עוול לאורחייך.

גם המבשלות ישמחו להכין פחות,  וגם את!

זכרי,

אנשים מגיעים לשלב הבשר בליל הסדר מלאים עד אפס מקום

הם ממשיכים לאכול מתוך הרגל,
כי כולם אוכלים,  כדי לא לפגוע בך

הם אוכלים יותר מהדרוש כי יש כמה סוגי בשר, וכמה תוספות

"טעמת את העוף?" 
לא,  לא זה עם הפירות היבשים,  ההוא עם ה…",
"איך פרוסות הבשר?"
"הקציצות של דודה שושנה יצאו ממש טובות"

האורחים שלך במצוקה קשה והעידוד מיותר ומזיק.

במצוקה,  אבל אוכלים…
כדי לא להסתבך עם אף אחת… 
יש עוד סדר בעוד שנה,
וצפויים כמה אירועים משפחתיים במהלך השנה
מי צריך את אי הנעימות?  
הן הרי זוכרות היטב מי אמר מילה טובה ומי סירב לטעום…

עוד לא דיברנו על שתייה.

4 כוסות –  זה במבנה.

אנשים רעבים ולא נותנים להם לאכול,  אז ליד המצות הם שותים.

מה שותים?

העושר על השולחן מזמין שתייה מתוקה. 
האורחים שלך ימלאו את עצמם, 
עוד לפני הארוחה במשקאות מוגזים ומיצים, 
הילדים ימלאו את הכוסות שוב ושוב במיץ ענבים.

מישהו עצר לספור קלוריות? 
שלא לדבר על המשקאות המוגזים שמנפחים ומזיקים לבריאות?

המבוגרים שותים עוד יין – עם הארוחה ואחריה. 

במשפחות רבות נמצא שבני העשרה והצעירים (אבל לא רק) 
נוטים להשתכר בחג.

קצת חמלה לאורחייך,  תכנני פחות אוכל.