ארכיון הקטגוריה: מצבי חיים

התייחסות למצבים בחיים, כאלה שמערבבים את התחומים, ופוגשים אותנו ברצף החיים: מצב בטחוני, חגים, אירוח ועוד

איך לצמוח מאירועים משפחתיים?

אירועים משפחתיים מאפשרים לך לפגוש דפוסים ישנים.
הם מאפשרים לך להתמודד עם אירועים מהעבר,
עם כעסים, פחדים, וחוויות שלא נפתרו.

הדבר הראשון שקורה הוא –  רגשות צפים.
מה עושים איתם?

הכלי שאני הכי אוהבת הוא כתיבה.
תרגישי ותכתבי מה שאת מרגישה.

תתחילי לפני החג,  כשאת חושבת על מי שיהיו
וגם כשאת חושבת על מי שלא יהיו מכל מיני סיבות.
תשתמשי בבלוג האישי שלך, בו את מתעדת את התהליך שלך.
את יכולה לשמור את זה גלוי רק לעצמך או לשתף.
את מוזמנת גם לשתף אירועים ומערכות יחסים בפורומים המתאימים.
כך או כך,  קודם תכתבי,  ואם את מסוגלת –  שתפי.

אם את עוד לא ערוכה לשתף –  זה בסדר.
זהו שלב בתהליך הריפוי שלך את עצמך
ולכן את מניחה לעניין עד שהוא יתבקש.

שימי לב שהסיפור האישי שלך מעורר סיפורים דומים יותר או פחות אצל חברות אחרות בענקית.
זה מעולה.  הדיאלוג מוביל את כולכן לשחרור האנרגיה התקועה ולכן גם לריפוי.
פתיחת הנושא לפני החג יכול לעורר רגשות לא נעימים,
כמו גם להביא אותך למקום של מוכנות רגשית ואפשרות להגיב אחרת.

להגיב אחרת זה נפלא!
עם זאת,  זה מביא תגובות שלעיתים אינן צפויות
והן יכולות להיות צפויות יותר או פחות,  וגם נעימות יותר או פחות.
וודאי שאת מועצמת בכל פעם שאת בוחרת אחרת ממה שמצפים ממך
בלי קשר לתוצאת האומץ שלך.
מה שחשוב זה שהעזת לצאת מהתגובה האוטומטית הרגילה.

לפני כל אירוע –  ולצורך העניין, ארוחה משפחתית של שישי או שבת היא גם אירוע,
בחרי את המיקוד שלך.  עם מה את עומדת להיפגש ואיך את מתכוונת לנהוג?
לפני כמה שנים החלטתי להציף את זה שכולם בצלחת שלי.
כמעט לא אכלתי כלום לאורך הארוחה.
הזמנתי שיכינו עוגה שמאוד רציתי,
ולכל אורך הסדר,  המתנתי בסבלנות לשלב העוגות.
אכלתי מעט מהמנה הראשונה,  וחצי צלחת מרק וחיכיתי לחגיגה.
במנה העיקרית,  מישהי דאגה לשים לי שעועית ירוקה בצלחת.
הן התפוצצו מ- 5 חתיכות עוגה שאכלתי,
אז חייכתי וביקשתי עוד שתיים…
באתי לשחק,  ושיחקתי עד הסוף.
הפכתי התנהגות מעצבנת לשעשוע ובדיחה.
והכי חשוב:  הצפתי אותה החוצה.
שאלתי את זו ששמה לי את השעועית הירוקה:  למה שמת אותה?
כי את צריכה לאכול בריא….
ומי שמך לשופטת?
ומי את שתתערבי בבחירות שלי?
איך את מרגישה כשאחרים מחליטים עבורך?

אנשים לא יודעים שהם לא בסדר.  צריך להראות להם.
למה?
כי לא להראות להם זה לקפל את עצמך.

נתתי פה דוגמא מאוכל,
זה יכול להיות כל עניין אחר.
הרבה ביקורת נמצאת שם סביב שולחן הסדר.
תקשיבי גם לזו שלך…
את מי את מבקרת?  על מה?
איך זה דומה למשהו אצלך?

כל מה שאת לא אוהבת בחוץ,  זה משהו שלך.
משהו שאת לא אוהבת וגם לא מודעת לזה אצלך.
חפשי את זה ותתחילי לעבוד על לשנות את זה אצלך.
נכון.  לא צריך חגים בשביל התרגיל הזה,
אבל זה מקום מעולה להשתמש בו.

לצד כל אלו,  זיכרי ליהנות.
בחרי לדבר עם מי שנעימים לך
להתרחק ממי שלא,
התענגי על המנות שבחרת לאכול
אל תראי את אלו שויתרת עליהן
הכל טוב.
ערב חג הוא זמן להיות בנוח עם עצמך.
אם את במקום של שקט –  תתבונני יותר
אם את במקום של להיות מרכז –  תרביצי הופעה.
אם את במקום של להיות עם ילדים –  התעלמי מהמבוגרים ככל שתצליחי,
אם את בקטע של לשיר –  שירי בכל קולך
אם את בקטע של צחוק –  ספרי בדיחות ועודדי אחרים לספר.
ת י ה נ י !

חנוכה

חנוכה הוא חג שמח, מלא אור וצבעוניות.
מדליקים נרות,  שרים,  וכרגיל אוכלים.
זוהי משפחתולוגיה קלה וקצרה ולכן ברוב המקרים מהנה.
קל לטפל בקנאה – כל אחד יכול להדליק את החנוכיה שלו/ה
(בילדותי לא הדלקנו יותר מחנוכיה אחת…)

חנוכה הוא חג של מתנות "דמי חנוכה"
מי שנהנים מהצד הזה של החג הם בדרך כלל הילדים.
אז תני גם לעצמך –  קני לעצמך משהו,  אפילו קטן.
ספר, משחק, בגד –  עשי את זה מיוחד.
אם יש לך 10 זוגות נעליים,  עוד זוג לא יעשה את זה!

בתחום התזונה,
חנוכה הוא חג של מטוגן,  תפוחי אדמה וסופגניות עם ריבה ומתוקים אחרים
אין ספק שזהו חג מאתגר לכל מה שבריא,
והוא קשה במיוחד לכל אלו בדיאטה.
ענקית מזמינה אותך לאכול לפחות פעם אחת משהו שאת ממש אוהבת,
ללא התחשבות בדיאטה, מה אומרים או האכילה הבריאה הרגילה שלך.
למעט…   למעט בעיות בריאות מגבילות כמו סוכרת למשל…
וכדאי לחפש גם פתרונות בריאים יותר

 

לדבר על מוות

מוות היה והינו חלק בלתי נפרד מהחיים. ילדים פוגשים את המוות כשמישהו במשפחה מת, כשיש פיגוע שמזעזע את הורי הילד, במצב מלחמה ובסיפורים.
ובכל זאת, בלי קשר לחיים ועם המון קשר להתפתחות, בערך בגיל 5 עוסקים הילדים בשני נושאים שבעייתיים לרוב המבוגרים:

1.      מוות –  הרבה מבוגרים מפחדים ממנו בעצמם
2.      מין – טאבו.

באופן טבעי פונים הילדים למי שהגן עליהם ומי שהדריך אותם בחייהם עד כה. בהלה שלך, גמגום, הסוס,  עיניים שלא מישירות מבט – כל אלו יתנו לילדך מסר:  אי אפשר לדבר על זה עם אימא. זהו השלב בו נולדים הסודות.  מעכשיו, הילד שלך יפתח את עולמו הפנימי  כשהוא סודי ממך, וזה לא שעד עכשיו ידעת הכל.

הכי חשוב! יש להיזהר מהבטחות כגון:  "אל תדאג, אני אף פעם לא אעזוב אותך"  להפך,  מוות הוא חלק מהחיים, כולנו מתים בסופו של דבר. זוהי עובדה, זו מציאות שאי אפשר לעקוף אותה. מה יקרה אם בכל זאת יקרה משהו וילדך יוותר לבדו?  כשמשקרים לילדים על מוות הם מאבדים את האמון בך. אם יקרה לך משהו, הם ישברו,  יתפרקו ולא יאמינו למילה אחת שמבוגר מבטיח להם.  הם יכעסו עליך ויאבדו אמון בכל מה שלימדת אותם באהבתך. אימרי להם את האמת, גם אם היא קשה.

מה אומרים? תודי באמת המצערת  שכולם מתים. את יכולה להזכיר בני משפחה וחברים שנפטרו, חשוב להדגיש שאנשים מתים לא רק מזיקנה. יש מחלות,  תאונות דרכים וגם מלחמות. ספרי לילד (או הזכירי לו אם סיפרת לו בעבר) שהוא לא יצטרך להתמודד עם שום דבר שאין לו את הכוח הפנימי להתמודד איתו.  אם משהו רע או קשה קורה, זה סימן שהוא חזק מספיק כדי להתמודד עם זה. זה מסר טוב תמיד מול מצבים קשים:  חברתיים,  משפחתיים, בריאותיים.

ריצ'ארד באך אמר כמה משפטים מקסימים שיעזרו  לך כאן:

"אין בעיה שאינה טומנת בחובה מתנה עבורך. אתה מחפש בעיות כי אתה זקוק למתנותיהן"

"אם תמנע מבעיות, לעולם לא תהיה  זה שיתגבר  עליהן"

"אין טעויות, האירועים שאתה מביא על עצמך, בלתי נעימים ככל שיהיו, נחוצים כדי שתלמד מה שעליך ללמוד.  כל פסיעה נחוצה כדי שתגיע למקום שבחרת ללכת אליו"

כדאי לדבר על מוות במשמעות רוחנית רחבה יותר, זה עוזר לילדים לעכל את הרעיון. יש מי שמדברים על "עלייה לשמים" לפעמים זה עובר,  לא תמיד.

אם את עצמך סובלת מקושי לדבר בחופשיות על מוות,  ואם את מתמודדת עם הפחד הזה תחת הפגזות, נצלי את הזמן כדי להתאמן בלדבר על זה בצורה ישירה וגלויה.  את יכולה להתחיל בכתיבה ביומן או בבלוג שלך,  את יכולה לספר על החוויות שהיו לך בחיים כמו המפגש האישי שלך עם מוות ואובדן.

חיים תחת הפגזה

בחיי היום יום את מגיבה להמון מצבים שעוטפים אותך מכל הכיוונים.  את יכולה לכעוס, להיות נסערת או לשקוע בדיכאון בגלל תכנית שלא הצליחה או משהו שמישהו אמר.

את ממוקדת בלשכנע את הילד להיכנס למקלחת,  בלהשכיב לישו בזמן, בצעצועים מסודרים, בשעורי בית ובכמות שעות המחשב של ילדייך. את מגיבה על מצב השיער, ציפורן שנשברה, מזג האוויר,  האיש שחתך אותך בכביש או רמזורים אדומים כשאת ממהרת.

 

ואז מגיע, ככה פתאום ללא התראה.   מצב מלחמה. צילום מארכיון דובר צהל
אזעקות,  התראות צבע אדום שצריך להגיב להן מיידית, בום! קרוב או רחוק, אחד או יותר, פגזי כיפת ברזל שאמורים ליירט את הרקטות משמיעים קולות מפחידים לא פחות.

 

הכל מתגמד פתאום ועולה רגש בודד אחד:  חרדה, פחד מוות. היא מגיעה תמיד כתגובה ראשונה,  זה האינסטינקט שלך כבן אדם, כאישה, כאם. האינסטינקט שלך הוא לדאוג למחסה ולהגנה לילדייך, להוריך, לעצמך. את רוצה לשמוע את ה"בום" ואת מעדיפה שהוא יהיה עמום יחסית, כי המשמעות היא שהוא נפל רחוק,  הפעם ניצלתם.

 

אירוע חד פעמי הוא קשה וטראומטי, אך חיים בצל טילים יום אחר יום לאורך כל היום, עשרות טילים, עשרות טילי כיפת ברזל שמיירטים אותם היא מתישה ומורטת עצבים. חוסר הוודאות, השאלה:  האם הפעם זה כן יתקרב?  האם בפעם הבאה זה יפגע בך או במישהו מיקיריך או ממכרייך? סוחטים נפשית ומטרידים מאוד.

 

פחד מפגיעת טילים הוא פחד רציונלי, הגיוני – עשי כל מה שניתן כדי להגן על עצמך ועל הקרובים לך. תני לעצמך רשות לפחד ובמיוחד לילדייך.  פחד כן,  חרדה לא.חרדה היא פחד מוות, פחד שהוא מעבר להגיוני, פחד שיש לו נטייה אחת:  לגדול!  ללא קשר לאירועי המציאות…  לכן, חשוב שתשחררי מהר ככל האפשר את החרדה שעולה עם כל אירוע.

 

איך עושים את זה?

בעת אזעקה –  קחי נשימה עמוקה ועם הנשיפה שחררי על תחושת פאניקה.  התחברי לרציונל: היכן ילדייך?  חיות המחמד? ומהו מקום המסתור הקרוב אליך ביותר? ממוקדת במטרה פעלי במהירות האפשרית.

 

המשימה העיקרית היא בין האזעקות.  הקפידי למלא את הבית בעשייה ובשמחה ושמרי על תפקוד מעשי. הכיני את המרחב המוגן לשהייה נוחה וכייפית, סדרי שיהיה נוח, הכניסי מוזיקה, טלוויזיה, מחשב, ספרים שהילדים אוהבים ואם יש ילדים קטנים, יצירה היא דרך נפלאה לבטא את הרגשות במקום לתת להם לשתק ולחנוק. משחקי תפקידים גם עובדים נהדר,  כמו גם משחקים שדורשים תגובה מהירה. היי יצירתית. הרעיון הוא להיות מחוברת לעשייה ולביטוי עצמי.  עשייה מקרקעת ומעסיקה אותך כך ש"אין לך זמן" לשקוע בחרדה. יצירתיות, מכל סוג שהוא נותנת לרגשות ערוץ ביטוי ובכך מונעת את ההצטברות שלהם. כל משחק שמערב את הדמיון הוא נפלא!

 

כדאי לדבר על מה שקורה.  מה הכי מפחיד, מה יכול לעזור לכל אחד מבני הבית לפחד פחות. לחשוב על פתרונות למצבים,  ולחפש את המצבים הכי מצחיקים שאפשר לחשוב עליהם. אם קיים פחד ממוות או פחד ממות מישהו קרוב, חשוב לאפשר שיחה על מוות, לאפשר ביטוי של הפחד ולאפשר בכי. אפשר לעשות תחרויות צחוק ודגדוגים  ועוד.

 

לינה משותפת על מזרונים יכולה לנסוך בכולם בטחון. לשבת חבוקה עם ילדים, תוך כדי צפייה בסרט, הקשבה למוזיקה, שירה משותפת או תוך כדי קריאה משותפת יכולה גם היא לנסוך תחושת שלווה וביטחון. לצורך העניין, ספר הרפתקאות יכול למשוך את תשומת הלב של הילדים מכל ההמולה שבחוץ,  במיוחד אם את יודעת להשתמש בקולך כדי להדגיש את הכתוב.

 

כלי נהדר שיכול לסייע לך בהתמודדות בתוך עצמך זו כתיבה. שפכי ביומן את כל תחושותייך, נקבי בשמות של פחדייך, שחררי את כעסך, שאלי שאלות נוקבות ותני עליהן את התשובות שעולות לך. נהלי עם עצמך את הדיאלוג הפנימי –  הוא חיוני כל כך כדי לאפשר לך  לטפל בכל הסיטואציות בצורה הכי עניינית שאפשר.

וכרגיל,  את מוזמנת לפורומים לשתף במה שעובר עליך 🙂

מצבי חיים

החיים מזמנים לנו מצבים שונים שההתמודדות איתם היא במישורים רבים: בתוכך,  מול ועם אנשים בסביבה המידית, הקרובה והרחוקה שלך, מול מוסדות,  מול איתני הטבע, מול מצבים של המדינה:  גזירות כלכליות, אבטלה, מצב בטחוני.

פעמים רבות, את נקלעת למצבי חיים שדורשים ממך תפקוד ענייני ללא קשר לרגשות שמציפים אותך, ללא קשר לעברך או לחלומותייך לעתיד. יש דברים שייאמרו כאן שהם לכאורה מנוגדים לדברים שתמצאי במקומות אחרים באתר. זהו בדיוק המקום להדגיש, שחשוב לשמור על גמישות רגשית ומחשבתית שתאפשר לך לצלול פנימה ולפגוש את הילדה הפנימית ואת תת המודע,  מצד אחד,  ולהיות מנטלית,  עניינית וקרה במצבים אחרים.  גמישות שתאפשר לך להכיל את האחר מצד אחד,  ולהדוף אותו, אפילו בגסות במצבים אחרים.

מצבי חיים,  יותר מכל תחום אחר בענקית ידגיש את רבגוניות הרגשות,  המחשבות, התגובות לסביבה ולעצמך, את רבגוניות העומקים של הכניסה לעצמך ולחייך – החני את גבולותייך וגלי את הניגודים שבתוכך

משפחתולוגיה של אישה ענקית

משפחתולוגיה טעונה קשה לכולם,
אבל אם את ענקית (בגוף),  או מרגישה כך זה קשה הרבה יותר.

תחשבי על זה:
קשה למצוא בגד נוח שיושב יפה, עוד יותר אחד שמסתיר.

אם הכיסא לא יציב מספיק,
את יושבת באי נוחות, בסכנת נפילה,
אם יש ידיות ואת ממש ענקית,
אז או שאת לא נכנסת בכיסא,
או שזה לוחץ על הירכיים וכואב,
ואת לא ממש יכולה לקום כי הכיסא קם איתך.
אם הכיסא לא מרופד, הישבן ממש כואבוהקצה חותך את הבשר בירך,
ועוצר את הדם (הרגליים נרדמות),
ברוב המקרים השאירו לך מקום כמו לאחרים,
ולפעמים גם הרגל של השולחן ממוקמת שם,  לה- -ר-גיז…

שמת לב פעם שאנשים גדולים לא ממש יכולים להצמיד את הזרוע לגוף?
אם את לא מכירה את הבעיה מקרוב,
סביר להניח שלא חשבת שאדם שמן צריך יותר מקום לידיים.

שמת לב פעם כמה עיניים נמצאות בצלחת של אורחים ענקים?
והפה לא מאחר להשתתף: "מה עם הדיאטה?"
מה?  את אוכלת …?
הפחד משתק הרבה ענקיות שנוטות לא לאכול בפומבי
ובכך מפסידות את ההנאה שכרוכה בלאכול מאכלי חג אהובים.
היא תאכל מעט ובריא,
תוותר על העוגה כדי לחסוך את הבושות,
ותחכה שהסיוט יסתיים.
היא כבר תזלול כשאף אחד לא יראה.

אני אישית אוהבת להפוך את היוצרות.
אם מישהו מעז להעיר משהו,  אני מנטרלת.

לשאלה:  מה עם הדיאטה?
אני ממליצה על התשובות הבאות:  איזו דיאטה?  את/ה בדיאטה?
הכי אני אוהבת: "מה?  את מנסה לומר לי שאני שמנה?"
ומצרפת לשאלה הבעת פנים מופתעת לחלוטין.
התגובות מצחיקות.
יש מי שעונים בהתרסה:  כן!! (נשים…  נשמות טובות פולניות כולן)
ואפילו ממשיכים לנאום חוצב על נזקי עודף המשקל,
ויש מי שחשים נבוכים ולא מבינים איך נקלעו לפינה הזאת.
אני נוטה לחייך לשתי התשובות.
למעשה,  למעט עודף המשקל,
אני בריאה יותר מרובם (שמתמודדים עם כולסטרול,  סוכרת ולחץ דם גבוה).

מישהי אמרה לי היום:
"אני לא מבינה למה מבזבזים זמן על המנות הראשונות,
צריך להתחיל ישר עם העוגות!" –  מזדהה?

אז תהיי מארחת מתחשבת אם יש בין המסובים ענק או ענקית.

דאגי לכיסא רחב, יציב ומרופד ללא ידיות,
השאירי  יותר מקום ליד השולחן
(בהתאם לממדים, המרפקים רחוקים מהגוף
ולרוב יש צורך להשעינם על השולחן –  מקום של 1/2 אדם מכל צד עוזר),
להושיבה בראש השולחן פותר את הבעיה הזאת מבלי לאבד מקום ישיבה.

ענקיות יודעות להתענג על אוכל,  יותר ממך.
גם היא כמוך,  המתינה לסדר שנה שלמה,
אוהבת את מאכלי החג ומחכה ליהנות מהם.
היא תעריך פחות הערות ופחות מבטים.

אז תהיי נחמדה,  גם אם את לא המארחת.

מותר ורצוי לתת לאישה שמנה מחמאה.
אם תאמרי לה שהיא יפה,  היא תרגיש נלעגת.
היא לא מרגישה יפה ולא יכולה לראות את זה כאמת.
עם זאת, את יכולה לומר כל דבר אמיתי אחר:
"אוהבת את הצבע, טוב לך לפנים",
"המחשוף הזה מחמיא לך",
"התאפרת מקסים!  מבליט את העיניים היפות שלך",
"אוהבת את התספורת / צבע השיער",
כמו גם מחמאה על תכשיט, נעלים או העור בפנים.
צייני מה שמצא חן בעינייך באמת.
אמרי רק אמת או אל תאמרי כלום.
מחמאה אמיתית תעודד נינוחות והרגשה טובה.
אם היא ירדה במשקל –  פרגני לה,
זה יעזור לה להמשיך במה שהיא עושה.
אם היא עלתה, ואם את יכולה לפנות מקום בליבך,
שאלי אותה על חייה,
היא עברה תקופה קשה כזאת או אחרת

עודף משקל הוא בעיה שקשורה לתחושה של חוסר באהבה.
ע"י דאגה לפרטים הקטנים את גורמת לאורח או האורחת שלך
להרגיש נינוחות לא צפויה.
את יכולה לתת להם חוויה שהם לא ישכחו.
כי אנשים לא שוכחים איך גרמת להם להרגיש.

משפחתולוגיה יש לכל אחד

הרבה לפני ליל הסדר מתחילה החרדה מהאירוע
והיא משאירה סימנים שלעיתים לוקח להם שנים להחלים.
הדיון על ליל הסדר מתחיל קצת אחרי ראש השנה אצל המקדימים, 
ואחרי חנוכה או פורים אצל המאחרים:

 

איפה נעשה את הסדר?  את מי נזמין?  את מי לא?
מי אהוב?  מי לא?  מי מעצבן?
אל מי אנחנו מתגעגעים?
אם את רווקה,  אימא לא תוותר לך על נוכחותך,
אם את בזוג – לפני הנישואין או אצל זוגרים,
לפעמים זה אומר שאתם נפרדים,
את עם משפחתך והוא עם משפחתו. 
אחרי האוכל אתם יכולים להיפגש…
אם את נשואה, המאבק של אצל המשפחה של מי תהיו, 
אם לא הוכרע בתחילת נישואיכם נעשה קשה
ככל שאחד הצדדים מרגיש מקופח יותר.
אחרי גירושין, יש מאבק על היכן הילדים
או סוג של עצב שמלווה אותך כשהם 'איתו'.

 

אם את מהבורחים לחו"ל – אולי הגיע הזמן להתמודד.
נכון,  חו"ל יוצא זול.
לפחות רגשית מצד אחד,
מצד שני, יש אנשים שאת פוגשת אותם רק פעם בשנה,
וזה דווקא נעים,
מצד שלישי, באת למשפחה הזאת כדי ללמוד דבר או שניים,
אירועים משפחתיים,  טעונים ככל שיהיו הם בדיוק ההזדמנות לצמוח.

 

ככל שהידיעה שליל הסדר מתקרב חודרת לתודעה שלך,
את מונה בפני עצמך את הפשלות שקרו, 
ואת אלו שעוד אפשריות, 
את מנבאה את ההערות והמבטים של בני המשפחה השונים, 
מנסה אולי להפחית "בזמן" כמה ק"ג כדי להיכנס לאיזה בגד הורס,
אם את רווקה – את כבר מתכננת את התשובה שתעני לדודה כזאת או אחרת לגבי מצבך הזוגי העגום,
אם את זוג צעיר –  שאלות צמיחת המשפחה שלא באה לידי ביטוי בבטן וכמה ק"ג, 
ואם היא כן אז תקבלי עצות איך להשמין פחות. 
אם יש לך ילדים –  יעלו שאלות,  יינתנו עצות ותקבלי ביקורת על כל התנהגות חריגה.
אם את לסבית שוב תחביאי את זוגתך או תתעלמי מהמבטים של הדודה, 
אם את מובטלת, תנסי להראות פנים שמחות וחסרות דאגה
ותדברי באופטימיות על אפשרויות עבודה ממש אחרי החג.
אם את בהליכי גירושין תצטיידי במשפטי הדיפה להערות על המשפחה שהתפרקה,
לעצות על מה עליך לעשות עכשיו,  על למה ויתרת על הילדים השנה ועוד.

 

אי אפשר לברוח –  מה שתעשי – למישהו תמיד יהיה כבר מה להגיד.

 

לפני החג, את תצטיידי בבגדים חדשים,
תסתירי את הק"ג של החורף שלא הספקת להשיל
ותקווי שאיש לא ירשה לעצמו להעיר. 
על פניך תלבשי מסיכה של "הכל בסדר ואצלי הכל נפלא!"
ואף תעזרי לכוון את תשומת הלב למחוזות אחרים.

 

מתנות.  אח!  המתנות!  מי צריך את המתח הזה?

 

חברה אמרה לי השבוע: 
איך אני יוצאת בזול עם ה- 24 מתנות שאני צריכה לקנות?
למה לקנות כל כך הרבה? 
כי למארחת צריך,  וגם למי שאני ישינה אצלם, ולילדים שלהם ו….  וגם ל…
חברה אחרת אמרה:  השנה אני קונה רק לילדים עד גיל 10!

 

אני אישית לא קונה
אלא אם בוער בי צורך שלי לקנות משהו למישהו.
וגם זה תלוי תקציב.

 

תחשבי על זה, 
נדרש לפסח תקציב הזוי! 
ורבים מרוויחים בחודש של פסח פחות כי הם מרוויחים לפי שעות עבודה.
אוכל,
בגדים,
מתנות, 
נסיעות – 
ממש כמו אצל הנוצרים בקריסטמס, 
את לא יכולה להרשות שיחשבו שאין לך.

 

לחילוניים קל. אפשר לנסוע – לבוא לכמה שעות ולחזור הביתה. 
אופציה אחרת,  שהשתמשתי בה כשהייתי בהריון לפני 20 שנה היא: 
שכרתי חדש בעיר.  נחתי אחה"צ,  אספו אותי לסדר.
כמה שעות עם כולם וחזרתי לשקט שלי עד למחרת בצהרים.
שוב כמה שעות ונסענו הביתה
אז עלה לי פחות מ- 100 ₪ והיה שווה כל גרוש.

 

משפחות דתיות נפגשות לכל החג ואין לאן לברוח (אולי לבית הכנסת בחג).
זה בוודאי קשה יותר, במיוחד שפעמים רבות המשפחות גדולות.

 

מהן ההתמודדויות שלך בליל הסדר? 
מה קל? 
מה קשה? 
מה מלהיב?  
מה מפתה אותך כל שנה לחשוב על פתרונות אחרים?
איך את מרגישה כשאת רחוקה מהמשפחה, 
אם יצא לך להיות לבדך מסיבה כזאת או אחרת?
האם מרדת פעם ולא הלכת בכלל לשומקום?
מה הייתה הסיבה?

 

אורחים שבעים שיכולים לנשום

הכל מתחיל ברשימה שהכינה מנהלת הסדר,  

בדרך כלל המארחת או מי מטעמה:

המארחת של הסדר המשפחתי שלנו התקשרה לתת לי את המשימה שלי:

תכיני תפוחי אדמה אפויים עם שמן זית ורוזמרין – תזכרי שאנחנו בין 30 ל- 35 איש.
אז שאלתי:  מה זה אומר?
היא ענתה: אני אוהבת תפוחי אדמה.

גם אני…  
לכן, כשאני מכינה לעצמי,

אם זה לצד מנה בשרית, זו התוספת היחידה למעט אולי סלט.

פעמים רבות זה כל  המנה.  למשל:

אני לוקחת תפוחי אדמה, שופכת עליהם טחינה גולמית
ואוכלת עם סלט או ירק חתוך.
 

או… אבל אל תעשו את זה בבית…
לוקחת תפוחי אדמה בקערה ומניחה עליהם 2-3 כפיות של חמאה מלוחה.
חחח אין לי כולסטרול וממילא שומנים על הגוף מגיעים מפחמימות,
לא מחמאה ועוד פחות משמן זית.
אז כשאני אוכלת עם חמאה,
אני לא מקלקלת את זה עם שומדבר אחר מלבד לפעמים ירקות נוספים בתבשיל המקורי.
מה שמשדרג תפוחי אדמה לבד זה: קישואים, דלעת, בטטה ובצל שהולך עם כל תבשיל.

אם אני שוכחת מכל העצות שאני עומדת לתת
(ורוב הפולניות שוכחות שיש עוד אוכל),
אני לוקחת בחשבון שכל אחד,
אם הוא לוקח רק מנה קטנה יאכל 5-6 תפודים קטנים.

תכפילו ב- 35 (מי זוכר שחלק הם תינוקות?)
אני צריכה להכין 175 תפודים קטנטנים.
כיון שאני שפויה יותר, מה דעתכם על 3 תפודים לאיש?
אני מגיעה ל- 100 תפודים.

 

החשבון הנכון הוא כזה:3 תינוקות מתחת לשנה, 2 ילדים בגן

לפחות 3 ילדים בגיל בי"ס יסודי, חלק מהמסובים חולי סוכרת,

חלק מהמסובים עברו את גיל 70 וכבר לא אוכלים כל כך הרבה,
בשלב הזה הם גם עייפים ואולי מנמנמים ליד השולחן,
לפחות 50% יאכלו מהתוספות האחרות
(עוד תפוחי אדמה שהם תוספת, אלו המבושלים של הסדר והמרק, פשטידות,  
ירקות מאודים או מבושלים או אפויים,  לפחות שני סוגים,
קניידלעך שנותרו מהמרק או כאלה שהוכנו במיוחד כתוספת לבשר,
מזל שאצל האשכנזים האורז אינו כשר…)
30% בדיאטה, ישכחו אותה רק בעוגות
הרוב כבר יהיו מלאים, חלק שיכורים
זה השלב של הארוחה העיקרית
הרוב ממילא יתחננו שיפסיקו כבר להזרים אוכל לשולחן.
החשבון צריך להיות:
1 לכל אורח = כ- 30 יחידות אפילו פחות.
מה יקרה אם זה יהיה כל כך טעים שכולם ירצו רק מזה?
צריך היה לתכנן את זה כתוספת יחידה…
זו כבר כמות סבירה בהחלט להכנה
וגם לא מחייבת הפעלת התנור ל- 3 נגלות.

לכן,  כך תחשבי וכך תגישי – למענך ולמען אורחייך 🙂

ביצים –  אחת לכל אחד

תפוחי אדמה מבושלים – 1 בינוני לאדם (1 גדול לשני אנשים, 2 תפודים קטנים לאדם)

מנות ראשונות –  בעיקר מנות מסורתיות –  כמות סבירה.

מרק – כף לכל היותר,  אפילו חצי. 
 

מנה עיקרית וצורת חישוב המזונות הנוספים על המסורת

אם את מתכננת כמה סוגי בשר.

אנשים לא אוכלים מנה שלמה מהכל.
מנת בשר לאדם בוגר (החל מחטיבת ביניים) צריכה להיות  בסביבות 200-250 גרם.
זה התחשיב הכולל של כל הסוגים!
יש 5 סוגים והם טועמים מהכל –  יאכלו 50 גרם מכל סוג.

 

ילדים – המנה קטנה יותר – 100 גרם מספיקים להם.

מבוגרים מעל 70 –  גודל מנת ילדים – זה אוכל כבד בשבילם בשעה כזאת
ואחרי כל כך הרבה אוכל אחר, הם מתקשים לאכול הרבה.
אל תשכחי להפחית מהספירה את הצמחונים…

חשבי באותה צורה את הסלטים והגישי אותם בעיקר עם המנה העיקרית

חשבי בהתאמה גם את התוספות לבשר – וותרי על הפשטידות,  הרבי בסלטים,
המעיטי בפחמימות

הפחמימות הן אלו שגורמות לכולם להרגיש מנופחים,  במיוחד כשהן באות בתוספת לבשר.
ותהיי מתחשבת – גם עם העוגות.

 

עוד מילה על התכנון: הרבה צבע.
מראה השולחן, מראה האוכל משפיעים מאוד גם על הרעב, וגם על הסיפוק מהאכילה.
אם את חוסכת כלים ומשתמשת בחד פעמי, תשקיעי!
קני את המוצרים האיכותיים הצבעוניים.

ושימי סכו"ם אמיתי .
אני מכירה משפחות שמשתמשות בחד פעמיים הלבנים הפשוטים, בכוסות פלסטיק פשוטים ובסכו"ם פלסטיק
לי אישית זה מקלקל את ההנאה מהאוכל,
ולשתייה אני לרוב פושטת על המטבח ומארגנת לעצמי כוס זכוכית וסכום ממשי.

את הצבע הכניסי גם במזון.
מזון שמורכב מכל הצבעים נותן מענה לכל המערכות ומרגיע תשוקות

הוא גם נעים לעין ולכן מספק יותר כשאוכלים.
צבע באוכל נוצר ע"י פרות וירקות שהם עם ערך תזונתי רב ועם פחות קלוריות.
הם גם קלים יותר לעיכול.
 

הגשה
את האוכל הגישי בהרבה צלחות קטנות
מלאי אותן שוב ושוב כדי שיהיה לכל מי שרוצה..
מראה הקערות המתרוקנות נותן לאנשים תחושה שאכלו יותר.

לאכילה השתמשי בצלחות אוכל בגודל בינוני,  וקטנות לילדים.
אנשים נוטים למלא את הצלחות.
אם הם צריכים למלא את הצלחת יותר פעמים – הם יאכלו כמות שנכונה להם יותר.

המעיטי בשתייה מתוקה ועוד יותר בשתייה מוגזת.
אלו ממלאים את הקיבה ומנפחים אותה, שלא לדבר על הקלוריות הרבות והמיותרות.
אם את שמה שתייה מתוקה ומוגזת – הקטיני עוד יותר את כמויות האוכל.

עצה אחרונה להפחתת תחושת המלאות הנוראית שמאפיינת ארוחות כמו ליל הסדר:
לאסוף מזונות מהשולחן וליצור הפסקה יזומה באוכל.
תני לבטן של אורחייך לנוח מדי פעם.
עודדי אנשים לקום ולהסתובב קצת

כן, אני יודעת שמרגע שהתחלת להגיש את מחכה שהכל יסתיים ותוכלי לנוח,

את הרי מבשלת כבר 3-4-5 ימים לפחות.
אם כך הוא,
חזרי לתחילת הפוסט הזה ו… הכיני פחות!

חג שמח

 

אירוח נדיב או התעללות באורחים?

תורך לארח או שאת בתפקיד כל שנה. 

לבקש שאחרים יכינו חלק מהמנות כבר הפך לתרבות
(מלבד אלו שעדיין מתעקשות להכין הכל לבד).

אני מתארת ארוחה לכמות גדולה,  מעל 20  סועדים כי אז התופעה בולטת יותר,  

אבל העקרונות דומים גם למספר סועדים קטן יותר.

בואי נתחיל לתכנן….  מה צריך?

תוך כדי הסדר:

מצות – יש מעט שמשולבות בסדר,  ומכל המצות שאנשים אוכלים "עד האוכל" נתעלם! 
לא סופרים את חרוסת – להכין הרבה!  כולם אוהבים

יין / מיץ ענבים –  זה חלק מהטקס ולכן גם לא נספור.

רק לידיעתך,  הקלוריות שנאכלו עד כה, 
ובחלק מהמקרים גם הכמויות יכולים להיחשב כארוחה. 

אבל זה הטקס ועוד לא התחלנו לאכול.

 

מה תגישי לארוחה?

אני באה מבית אשכנזי,  לא מכירה את המטבחים האחרים,

אנא השלימי את המזונות המדויקים של משפחתך  🙂

 

אל המצות מצטרפות הלחמניות עתירות השמן והמצה-ברייט המטוגנת  

מנה ראשונה מתחילה עם הביצה הקשה ומי המלח
בדרך כלל מקפידים שתהיה לפחות ביצה קשה אחת לסועד,
יש מי שמכינים יותר,  וגם סלט ביצים ליד.

המנה הראשונה מתנפחת לכבד קצוץ, סלטים מסוגים שונים
כל אחת מתהדרת בווריאציה שלה על ירקות, דגים, (גפילטעפיש, דג בתנור), חזרת ועוד.
בשלב הזה אני כבר מלאה.  אבל האוכל ממשיך לזרום!

 

מנה שנייה: 

מרק עוף עם תוספות ייחודיות: איטריות מביצה, קניידלעך, קייזל’ה (אני קוראת לו: העוגה של המרק)
לצד התוספות הרגילות: תפוחי אדמה מבושלים, ירקות מהמרק, שמיר.

אצלנו במשפחה יש גם בורשט רומני – חמיצה (מרק סלק חמצמץ)
שאימא שלי מכינה רק פעם בשנה,
גם הוא מקבל את התוספות וטוב במיוחד עם מצה שבורה בפנים.

שימי לב שמגוון המנה הראשונה עבר מזמן ארוחה שלמה בארוחת שבת רגילה.

המרק של פסח מלא באוכל יותר מכל מרק אחר באמצע השנה

המרק של ליל הסדר –  ייחודי בתוספות שלו
ולכן אני לא מוותרת אבל לוקחת מנה צנועה וסמלית.

 

בשנים האחרונות אני מדלגת על המנה האחרונה
למעט דברים ממש מיוחדים (אם העין קולטת אותם)
וגם מהם אני לוקחת כזית.

כשאני חושבת על ליל הסדר בילדותי,
שהיה הרבה יותר צנוע במבחר שהוצע לסועדים,
איך התמלאנו במצות במהלך הסדר,
ואכלתי יותר מצלחת מרק אחת,
ואימא לא ויתרה לי על מנת הבשר,
אני תוהה איך יכולתי לאכול כל כך הרבה.
 

הפחד ש  "אנשים לא יהיו רעבים" הפך את המנה העיקרית לאוסף שיכול למלא שולחן בכמה ארוחות:

כמה סוגי בשר, כמה פשטידות, כמה תוספות.

אני אישית מסרבת לכל ההמלצות על המנות הנהדרות וגג לוקחת ביס כשלא מוותרים לי.

מצחיק איך כולם אומרים שאני צריכה דיאטה אבל לא מאפשרים לי לוותר על אכילה
בעיקר מהפחד שיישאר להם למשך השבוע יותר אוכל ממה שהם מסוגלים לאכול.  
אחרי הסעודה מתחיל מסע השכנוע:  קחי קצת מזה… ומזה…  שיהיה לך 🙂

 

פסח,  ארוחה חגיגית,  אי אפשר בלי העוגות והקינוחים,
שאמנם חסרים קמח אבל עשירים בשוקולדים ובקצפת.

ושוב,  אלו עוגות של פעם בשנה, מי יוותר?  
כמה עוגות את חושבת שצריך?  
אצלנו יש בדרך כלל לפחות 5, לפעמים יותר.

 

עם השנים, למדתי לצאת מהסדר פחות נפוחה.  
אני בוחרת בעדינות מה לאכול, ועל מה לוותר.

ממעיטה מאוד במצות במהלך הסדר,
אוכלת יותר מהחרוסת
(אחרי שטעמתי והחלטתי שהיא ממש סוף הדרך),

וגם שותה פחות,  הרבה פחות ממה ששתיתי בילדותי.  
כילדה שתיתי יין.  היום אני מעדיפה את מיץ הענבים.

האהבה הגדולה שלי בליל הסדר זו המנה הראשונה וצלחת המרק

כאן אני עוצרת.

מוותרת על "המנה העיקרית"  ועדיין מרגישה מלאה יותר מהרגיל.

במהלך הפסח אני אוכלת אוכל רגיל.  
כיון שאני לא מרבה בלחם במהלך השנה, 
אני יכולה ממש להמעיט במצות בחג.

 

קינוחים ועוגות?

ההפסקה מאפשרת לי לבחור בקפידה עוגה מנצחת
ולהתפנק על 2-3 חתיכות

 

אז…

כשאת מתכננת את התפריט,  תבלמי את עצמך.

הימנעי מלהיסחף יותר מדי כי את עושה עוול לאורחייך.

גם המבשלות ישמחו להכין פחות,  וגם את!

זכרי,

אנשים מגיעים לשלב הבשר בליל הסדר מלאים עד אפס מקום

הם ממשיכים לאכול מתוך הרגל,
כי כולם אוכלים,  כדי לא לפגוע בך

הם אוכלים יותר מהדרוש כי יש כמה סוגי בשר, וכמה תוספות

"טעמת את העוף?" 
לא,  לא זה עם הפירות היבשים,  ההוא עם ה…",
"איך פרוסות הבשר?"
"הקציצות של דודה שושנה יצאו ממש טובות"

האורחים שלך במצוקה קשה והעידוד מיותר ומזיק.

במצוקה,  אבל אוכלים…
כדי לא להסתבך עם אף אחת… 
יש עוד סדר בעוד שנה,
וצפויים כמה אירועים משפחתיים במהלך השנה
מי צריך את אי הנעימות?  
הן הרי זוכרות היטב מי אמר מילה טובה ומי סירב לטעום…

 

עוד לא דיברנו על שתייה.

4 כוסות –  זה במבנה.

אנשים רעבים ולא נותנים להם לאכול,  אז ליד המצות הם שותים.

מה שותים?

העושר על השולחן מזמין שתייה מתוקה. 
האורחים שלך ימלאו את עצמם, 
עוד לפני הארוחה במשקאות מוגזים ומיצים, 
הילדים ימלאו את הכוסות שוב ושוב במיץ ענבים.

מישהו עצר לספור קלוריות? 
שלא לדבר על המשקאות המוגזים שמנפחים ומזיקים לבריאות?

המבוגרים שותים עוד יין – עם הארוחה ואחריה. 

במשפחות רבות נמצא שבני העשרה והצעירים (אבל לא רק) 
נוטים להשתכר בחג.

 

קצת חמלה לאורחייך,  תכנני פחות אוכל.